החלטה בתיק עת"א 54759-01-13

1.      העותר מרצה 21 שנים וחמישה חודשים בגין אונס, שוד, חבלה גופנית חמורה ושהייה בלתי חוקית והוא עותר לכך שייקבע כי אסיר העומד לדין משמעתי זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין.

2.      מלכתחילה הוגשה עתירה זו גם כנגד דו"ח משמעתי מתאריך 16.12.13, אולם במהלך הדיון בעתירה הודיעה ב"כ המשיב כי בשל פגמים פרוצדוראליים שנפלו בדו"ח, הוא יבוטל, וביהמ"ש החליט כי דו"ח המשמעת נושא העתירה בטל (ראה עמ' 5 לפרוטוקול).

3.      לטענת ב"כ העותר, משלא נענתה בקשתו של העותר להיות מיוצג בהליך המשמעתי, נפגעו כבודו והאוטונומיה האישית שלו, כמו גם זכות הטיעון שלו וזכותו להליך הוגן.

ב"כ העותר לומדת על הזכות לייצוג משפטי בהליך משמעתי מהוראת סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ומסבירה כי הפסיקה הכירה בזכות הייצוג בהליך המתקיים בפני טריבונל מעין שיפוטי, גם אם אינו חלק מרשויות השלטון ואינו מנוי בסעיף 22 הנ"ל, וזאת במיוחד לאור הדמיון להליך הפלילי, אופי הסנקציות שניתן להטיל על המתדיין והשלכותיהן על עתידו (ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, ה"פ 339/98 טוביה חיים נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ).

לטענתה, לאור אופיו של המשיב, קרי - היותו רשות שלטונית בעלת שליטה יומיומית מלאה על האסירים, המטילה עליהם מרות ובעלת סמכות גורפת לפגיעה בכבודם ובחירותם, ישנה חשיבות מיוחדת במתן זכות ייצוג בהליך משמעתי המתקיים בבית הסוהר. לא רק זאת, אלא שההליך המשמעתי בבית הסוהר מתקיים הרחק מעיני הציבור והביקורת הציבורית וגם מטעם זה חלה חובה להבטיח, ביתר שאת, את תקינות ההליך והגינותו.

עוד היא טוענת, כי הזכות לייצוג משפטי הוכרה כזכות חוקתית הנגזרת מכבוד האדם, בהיותה זכות המגשימה את רצונו של האדם ואת חירותו למנות אחר שיפעל וידבר בשמו. לאור מעמדה החוקתי של זכות הייצוג, לא ניתן להגבילה אלא בחקיקה ראשית.

לבסוף היא טוענת, כי אין להקל ראש בהרשעה בעבירה משמעתית, שיש לה השלכות על חיי היומיום של האסיר בבית הכלא, שיכולות לעלות לכדי פגיעה בכבודו ואף בחירותו. הרשעה בדין משמעתי יכולה לעמוד לאסיר לרועץ ולמנוע את השתלבותו בתוכניות שיקום וטיפול ובאגפים מתקדמים, למנוע את יציאתו לחופשות, להשתמש בטלפון, להתייחד עם בת זוגו, לקבל ביקורים פתוחים, להגדיל את מעגל מבקריו ותדירות הביקורים אצלו, להגדיל את שעות הטיול היומי וליהנות מזכויות ופריווילגיות רבות אחרות. אף הסיכוי לשחרור מוקדם הולך ופוחת ככל שנזקפות לחובת האסיר הרשעות בעבירות משמעתיות, כמו גם סיכויו של אסיר עולם, כי עונשו ייקצב.

ייצוג בדין משמעתי מעניק הגנה ראויה לאסיר המנסה להימנע מהרשעתו בדין משמעתי, על ההשלכות הקשות שיש לכך, כמפורט לעיל.

לגופו של עניין טוענת ב"כ העותר, כי הדו"ח המשמעתי שהיה נושא עתירה זו טרם ביטולו, גרם לעותר נזק ישיר כשנמנעה העברתו לאגף מתקדם ומשלא שולב בגינו בקבוצות טיפול ושיקום בכלא.

4.       ב"כ המשיב עותרת לדחות את העתירה על הסף מן הטעם שהעתירה אינה בוחנת סבירות החלטה מנהלית שהתקבלה בעניינו של העותר, אלא מדובר בשאלה כללית ועקרונית שיש לה קשר והשפעה על כלל אוכלוסיית האסירים והיא אינה קשורה בתנאי מאסרו של העותר הספציפי.

5.      עוד טוענת ב"כ המשיב, כי מקום שהמחוקק ביקש לאפשר זכות לייצוג הוא קבע זאת במפורש. ודוק, עיון בהוראות הדין הרלוונטיות ובכלל זה פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971 (להלן: " פקודת בתי הסוהר"), תקנות בתי הסוהר ופקודות הנציבות מעלה כי אין בהן הוראה בדבר ייצוג בדין משמעתי.

ב"כ המשיב דוחה את הסתמכותו של העותר על סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א -1961 וטוענת כי מדובר בהסדר כללי המתייחס לזכותו של עו"ד לייצג מי שייפה את כוחו, מקום בו ניתנה לאותו אדם האפשרות להיות מיוצג וזאת ככל שאין פגיעה בכל הסדר ספציפי אחר.

ב"כ המשיב דוחה את ההשוואה שעורכת ב"כ העותר בין המשיב לבין טריבונאליים מעין שיפוטיים אחרים בגופים כגון חברת "אגד" ואוניברסיטת חיפה, לגביהם קבעה הפסיקה כי יש להרחיב את ההליכים בהם יתאפשר ייצוג על ידי עורך דין, וממילא גם לגבי האוניברסיטה נקבע, כי אין לסטודנטים זכות גורפת לייצוג על ידי עורכי דין חיצוניים. לשיטתה, ההשוואה אינה ממן העניין, שכן בשונה מן הגופים הללו המשיב הינו גוף ייחודי שמתמודד עם אוכלוסייה מסוימת ויש לו אינטרס גדול בשמירה על הסדר והמשמעת. משכך, אם חפץ העותר להשוות בין זכות הייצוג בדין משמעתי בשב"ס לבין זכות הייצוג בפני גופים אחרים, עליו לחפש אחר גוף שדומה במהותו למשיב ושכמותו, יש אצלו חשיבות יתרה בשמירה על כללים ונהלים ברורים, צה"ל למשל. לטענת ב"כ המשיב, בדומה לדין המשמעתי בשב"ס,  אף הדין המשמעתי הצבאי אינו מקנה זכות לייצוג וזאת חרף העונשים הקשים שניתן להטיל על חייל, שיכולים להגיע עד כדי מאסר בפועל.

6.      לגופו של עניין נטען, כי הדין המשמעתי הינו אמצעי לאכיפת משמעת, שכוחו ויעילותו תלוי בשמירה על אופיו כהליך קצר ותכליתי. מתן זכות ייצוג תכביד על ההליך ותסכל את תכליתו של הדין המשמעתי.

זאת ועוד. הגם שאין זכות לייצוג בהליך משמעתי, פקנ"צ 04.13.00 שכותרתה " דין משמעתי לאסירים" (להלן: " הפקודה") מסדירה את כלל ההוראות הרלוונטיות להחלת הדין המשמעתי על אסיר שעבר עבירת משמעת, וביניהן הוראות שתכליתן להבטיח שיתקיים הליך הוגן. כך נקבעו סייגים לסמכותו של קצין השיפוט, נקבעה זכות עיון בפרטי התלונה, נקבעה חובה להקריא לאסיר את פרטי התלונה ולוודא כי הוא הבין את תוכנה, נקבעה זכות שימוע וכיוצ"ב הוראות, שנועדו לשמור על תקינות ההליך.

לא רק זאת, אלא שהפקודה מאפשרת למפקד המחוז לבטל, לשנות או להפחית, מטעמים מיוחדים, עונש קנס או בידוד שהוטל על אסיר (סעיף 7 לפקודה) וגם קובעת ביקורת משפטית על ההליך המנהלי, באמצעות פנייה ליועמ"ש שב"ס, שרשאי להורות על ביטול ההליך והשבת המצב לקדמותו, ככל שניתן (סעיף 8 לפקודה). זאת לצד זכותו של אסיר להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי על-פי סעיף 62(א) לפקודת בתי הסוהר.

7.      ב"כ העותר מתנגדת לדחיית העתירה על הסף מהנימוק המפורט לעיל וטוענת כי גם לדעת בית המשפט העליון, משהוגשה עתירה פרטנית המבוססת על תשתית עובדתית קונקרטית, כפי שהיה בענייננו, יש לבית המשפט המחוזי סמכות להידרש גם לטענות כלליות שבפי העותר, ובמקרה דנן לבחון את סוגיית הייצוג בכללותה.

דיון והכרעה

1.    עיון בעתירה שהגיש העותר בעצמו, בעתירה המתוקנת שהגישה באת כוחו ובכתב התשובה מעלה שהסעד האופרטיבי היחיד שהתבקש בו היה ביטולו של דו"ח משמעת שהוגש נגד העותר בגין דברים שאמר לסוהר ביום 16.12.12 לפיהם יתבע את שב"ס ויקבל כסף ושבגינם נידון ל- 3 ימי בידוד על תנאי למשך חודש.